מקור שולחן ערוך, אבן העזר צ״ז
1 אם הבעל יכול להשביע אשתו בטענת ספק. ובו ד סעיפים: המושיב אשתו חנונית או שמינה אפוטרופוס משביעה אפי' בטענת שמא של שתי כסף אבל אם אינה נושאת ונותנת אלא שמתעסקת בצרכי הבית בפלכה ובעיסתה כדרך כל הנשים אינו יכול להשביעה בטענת שמא:
2 המושיב אשתו חנונית או שמינה אפוטרופא אינו יכול להשביעה עד שתתבע כתובתה וי"א שמשביע' כל זמן שירצה ייחד לה קרקע בכתובתה אע"פ שבאתה לגבות כתובתה לא מקרי תובעת כתובה וא"י להשביעה מרדכי פ' הכותב לפי סברא הראשונה:
פירוש באר היטב אבן העזר צ״ז
1 חנונית וכו'. דברי המחבר תמוה הוא בסעיף זה פסק בפשיטו' דמשביעה אפי' בטענות שמא ובסעיף שאח"ז מביא פלוגת' אם יוכל להשביעה עיין ב"ח ח"מ ב"ש ועיין במהרש"א מ"ש בפי' התוס' הלז ע"ש. וב"ש העלה ונראה להכריע על חנונית יוכל להשביעה בלי גלגלול כשתבעה הכתובה. אבל היורשים א"י להשביעה אלא ע"י גלגול: וט"ז פסק כל שתובעת הכתובה חייבת לישבע שלא תפסה משלו אפילו בלא גלגול שבועה שהתפיס לה בעלה צררי ויוכל להשביעה אפי' על הלכה. ואלמנה חייבת לישבע שבועות אלו אפילו אם לא טענו היורשים. אבל גרושה אינה חייבת לישבע אלא דוקא אם הבעל טוען שתשבע אז צריכה לישבע הן על טענות אפטרופס הן על טענות שתפסה בעצמה ואלמנה שציוה בעלה ליתן לה הכתובה א"צ לישבע שלא יתפסה בעצמה כיון שהוא לא חשדה אנן נמי לא חשדינן אותה. והב"ש חולק עליו וכתב נ"ל עיקר דהיורשים א"י להשביעה בלי גלגול שבועה עיין שם: